סוד עמון ומואב עפ"י חכמת הקבלה בפירוש הסולם על ספר הזוהר

הקושי באיסור של עמון ומואב

כתוב בחומש "דברים" בפרשת "כי-תצא" שישנם שני עמים מכל אומות העולם שאסור לגיירם, דהיינו מואב ועמון. וסיבה לכך תמוה מאד, כי כך נאמר בתורה: "על-דבר אשר לא-קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים".  ויחד עם זה כתוב שמותר לגייר בני עשו ואפילו דור שלישי של מצרים. והנה על אדום נאמר שיצאו לקראת ישראל עם חרב ולגבי מצרים ידוע שהתביעו את ילדי ישראל ביאור. אם כן הכתוב לכאורה חסר הגיון וצדק, וכדי להסביר הדברים צריך עיון מעמיק.

על מה מעניש השם יתברך בלימוד חכמת הרב אשלג?

נתחיל מאדם הראשון שעבר על צווי של הקב"ה ועל זה נענש, אך שום דבר לא נאמר שהיה נענש על כפיות טובה כאשר כפר בטובה שעשה לו בורא על ידי בריאת זיווגו. כידוע אדם הראשון האשים את הקב"ה דווקא על נתינת אשה שגרמה לו לחטוא. ולמה אדם נענש על אכילת הפרי, ואילו על כפיות טובה לא נענש? מיכון שעל כפיות טובה אין תיקון.

וסיבה לכך עמוקה מאד. מצד אחד כתוב בתורה: "עין תחת עין שן תחת שן", כלומר על כל נזק שאדם עושה קיים תיקון על ידי מחיר, שמאזן את הנזק על פי כלל מדה כנגד מדה. וכך הוא, מפני שרע הוא חסרון ולכל חסרון ישנם גבולות, הרי חסרון בא מצד התחתונים שהם מוגבלים, ולעומת זה הטובה אמיתית באה מתוך שלמות, שלא קיימת בה חסרון ולכן אין בה גבולות, כי שלמות היא תכונתו של הקב"ה והיא מתפשטת עד אין קץ. לכן נאמר על הקב"ה: "פקד עון אבות על-בנים ועל-שלשם ועל-רבעים לשנאי ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותו".

השכר והעונש עפ"י סדר העולמות הרוחניים של חכמת הקבלה

כלומר טובה שאדם עושה באה מתוך רצונו של מעלה ועל כן קיימת לעולם בכל העולמות, ואילו רע תמיד באה מצד חסרונות של תחתונים ועל כן התפשטותו מוגבלת. ולא במקרה נאמר לגבי דור שלישי ורביעי כי זה מצביע על ד' עולמות אצילות בריאה יצירה ועשיה, שנבראו בעקבות הסתלקות האור, ובניגוד זה חסד מתפשט ללא גבול. ספרי קבלה המבארים את סוד העולמות הרוחניים תוכלו למצוא כאן

ומתוך כך אנו תמיד מזכירים חסדי אבות, כי התפשטות טובות שהם עשו אי אפשר לעצור והן משפיעות עלינו גם אחרי אלפי שנים. אמנם ישנו רק דבר אחד שמגביל התפשטות של הטוב וזהו כפיות טובה. לכן תורה מלמדת אותנו לשלם על כל טובה לא לפי כלל מדה כנגד מדה, אלא באופן כפול ומכופל, כי כמו שנאמר כל טובה שאדם עושה מתקשרת לרצון של מעלה שאין בו גבולות.

מעשי בני עשיו ליעקב לעומת מעשי בני לוט

והנה עשו רצה להרוג את יעקב ויצא נגדו עם ארבע מאות איש, אך כאשר נפגש איתו נכמרו רחמיו ונישק את יעקב ועל ידי כך לפחות באותה שעה סלח ליעקב על הברכות שקיבל מאביו. ולפיכך תורה מצוה לא לתעב בני עשו כדי להחזיר טובה שעשה אביהם. גם לגבי מצרים שעשו טובה לבני ישראל בתחילה ונתנו להם ארץ גושן תורה מצוה: "לא-תתעב מצרי כי-גר היית בארצו".

והנה עמון ומואב כפרו בטובה שעשה אברהם לאביהם, דהיינו ללוט כאשר יצא למלחמה למענו. וגם לאחר מכן לוט ניצל מסדום בזכות אברהם אבינו, על כן בני עמון ומואב היו צריכים לקדם את ישראל עם לחם ומים כאשר הם יצאו ממצרים כדי להחזיר טובה לבני אברהם ולתת קיום להתפשטות טובה שעשה אברהם.

סדר התיקון והעונש של אדום ועשיו בלימוד פנימיות התורה והחסידות

ועל ידי שכפרו בטוב סתמו השתלשלות אור החסד ועל ידי כך נתקו עצמם מן השורש ולכן אינם יכולים להתחבר עם עם הנצח שכולו מחובר לשורש, דהינו לאין סוף ב"ה.